
מאת עו״ד ונוטריון ציון בהלול, LL.M | עודכן: 30.10.2026
גישבור (Med-Arb) הוא שילוב בין ניסיון להגיע להסכמה בגישור לבין הכרעה בבוררות, אם נותרו מחלוקות ובהתקיים הסכמה תקפה לכך. זה אינו מעבר אוטומטי: צריך להגדיר מי מוסמך להכריע, באילו נושאים, ובאילו תנאים.
לא. אפשר לבחון מינוי בורר אחר. כשאותו אדם ממלא את שני התפקידים, יש לתת תשומת לב מיוחדת למידע שקיבל בגישור ולשאלת ההסכמה. בתקנות בתי המשפט (גישור), תקנה 5(ח) עוסקת במינוי המגשר לבורר לאחר הפסקת הגישור ובהסכמת בעלי הדין. בהליך פרטי יש לבחון את המסגרת החלה ואת ההסכמות, ולא להניח שכל מסלול כפוף לאותם כללים.
בגישור עשוי צד לשתף מידע בפגישה נפרדת שלא נועד לשמש בסיס להכרעה נגדו. לפני מעבר לבוררות צריך להסדיר את השימוש במידע, את מה שיוצג לשני הצדדים ואת האפשרות להשיב עליו. הסכמה כללית לשילוב הליכים אינה תחליף לבירור הזה. אם החשש פוגע ביכולת לדבר בחופשיות, ניתן לשקול הפרדה בין בעלי התפקידים.
המסלול עשוי להתאים למחלוקת עסקית, חוזית או רכושית שבה הצדדים רוצים לנסות להגיע להסכמה, אך גם לבחון דרך להכריע במה שנותר פתוח. ההתאמה תלויה בין היתר בפערי הכוחות, במורכבות הראיות, בדחיפות ובצורך בסעדים. אין הבטחה שההליך יהיה קצר או זול יותר, והבחירה דורשת בחינה של המקרה המסוים.
אין חובה אוטומטית שנובעת מעצם כישלון הגישור. יש לבחון אם קיימת הסכמה תקפה לבוררות, מה היא כוללת ואילו תנאים נדרשים למימושה.
ניתן להגדיר בהסכמה את השאלות שנותרו להכרעה, בכפוף לדין. חשוב להבחין בין הסכמות סופיות לבין הצעות שהועלו במשא ומתן ולא התקבלו.
אפשר להיעזר בייעוץ משפטי עצמאי ולברר מראש את אופן ההשתתפות. בעל התפקיד הניטרלי אינו עורך הדין של אחד הצדדים.
המסגרת המשפטית כוללת את חוק הבוררות, התשכ״ח–1968 ואת תקנות בתי המשפט (גישור), התשנ״ג–1993, לפי תחולתן. אפשר לעיין בחוק הבוררות במאגר החקיקה הלאומי. המידע כאן כללי ואינו ייעוץ משפטי או קביעה שהליך מסוים מתאים למחלוקת שלכם.