גישור צדק מאחה

צדק מאחה (restorative justice) הוא שמה של גישה המציעה דרך התבוננות מיוחדת על המעשה הפלילי, השלכותיו ודרכי ההתמודדות עמו. צדק מאחה הוא תהליך המשתף את המושפעים מן המעשה הפלילי בקביעה כיצד ראוי לאחות (righting wrongs) את הפגיעות שיצר מעשה זה. גישת הצדק המאחה רואה את המעשה הפלילי ביסודו כפגיעה באנשים ובמערכות יחסים. אלה הנפגעים הממשיים מן המעשה הפלילי. הגישה מציעה להתייחס את ההתנהגות הפלילית לא רק כהתנהגות הסוטה מאמת המידה הנורמטיבית של החוק הפלילי אלא גם כהתנהגות היוצרת סכסוך (conflict) בין מבצע העבירה (offender) לנפגע העבירה (victim), שתוצאותיה הן פגיעות בנפגע העבירה, בקהילה ואך במבצע העבירה. לפיכך מטרת הצדק המאחה היא איחוי הפגיעות ע"י יישוב בסכסוך באמצעות זיהוי הצרכים שהפגיעות הולידו. מטרה זו מושגת כאשר הצדדים המושפעים מן המעשה הפלילי מגיעים לכלל הסכמה, בדרך של דיאלוג, באשר לפעולות שעל מבצע העבירה ועל הקהילה לעשות כדי לתת מענה לצרכים אלה. איחוי הפגיעות התבטא בעיקר במתן מענה לצרכיו הרגשיים, החברתיים והחומריים של נפגע העבירה; בהבטחת שלומה ובטחונה של הקהילה ובביסוס ערכיה, ובשילובו החדש של מבצע העבירה בקהילה. על פי גישת הצדק המאחה, מבצע העבירה נתפס כמי שאחראי לבחירותיו ולמעשיו. הוא הנושא באחריות כלפי הנפגע וכלפי הקהילה. קבלת אחריות משמעה כי מבצע העבירה מכיר בפגיעה ומוכן לעשות ככל האפשר לאיחויה כמו גם להפחתתן של פגיעות עתידיות. על פי גישה זו יהיה על מבצע העבירה להסכים לבצע פעולות שיש להן קשר קרוב ככל האפשר לפגיעה הספציפית שגרם המעשה הפלילי. כך למשל ייתכן שפעולות האיחוי תדרשנה התנצלות, פיצוי כספי, שירות לטובת נפגע העבירה או שירות לטובת הקהילה , ופעולות נוספות שמתאימות לצרכים הייחודיים של הצדדים המושפעים מן המעשה הפלילי. יש ומבצע העבירה יידרש להשתתף בתוכנית הכשרה, ייעוץ, חינוך ותעסוקה או בתוכנית ריפוי ותרפיה, כדי להקנות לעצמו את היכולת לבצע את פעולות האיחוי. בנוסף לפעולות אלה, על מבצע העבירה לפעול בבעיותיו ובצרכיו הוא. על פי גישת הצדק המאחה, הקהילה אחראית להשכנת שלום בקרבה. אחריותה מתבטאת בכך שעליה לעשות לאיחוי הפגיעות שנוצרו בקבות ביצוע העבירה. לצורך איחוי הפגיעות על הקהילה להגיש סיוע לנפגע העבירה וגם למבצעה, בהתחשב בצורכיהם השונים ובמחויבותיהם השונות. ככלל, הסיוע נועד להקל על המשבר שנוצר בחייו כתוצאה מהפגיעה בו, והסיוע נועד לאפשר את שילובו מחדש בקהילה. גישור נפגעי העבירה-מבצע העבירה הוא תהליך המאפשר ערוץ תקשורת פתוח ביניהם, שבמסגרתו יוכלו הצדדים – בסיוע של צד שלישי נייטרלי, מנחה תהליך צדק מאחה – לדון במעשה הפלילי, בסיבותיו ובתוצאותיו, וליטול חלק פעיל באיחוי הפגיעות האישיות והקהילתיות שיצר. ההליך הפלילי הפורמלי עוסק בעיקרו בקביעה האם החוק הפלילי הופר ועל ידי מי הופר, ובענישתו של מפר החוק. הוא אינו מכוון לפתור את בעיית הסכסוך בין מבצע העבירה לבין נפגע העבירה הנוצר ע"י ההתנהגות הפלילית. במרבית המקרים, בית המשפט תופס את רכיבי הסכסוך שיצר המעשה הפלילי ושאינם מוכיחים אשמה (רכיבים רגשיים, כלכליים ועוד) כלא-רלווטניים. התייחסות זו מחמיצה לעתים מזומנות את האפשרות לשפר את מערכת היחסים בין נפגע העבירה לבין מבצע העבירה, ולעתים היא אף עלולה להסלים את הסכסוך שהמעשה הפלילי גרם באופן שעלול ליצור מעשה פלילי חדש ואף חמור יותר. ההליך הפלילי הוא אדוורסרי, והצדדים לו הם המדינה ומבצע העבירה. במסגרת ההליך נקבעת אשמתו של מבצע העבירה ונגזר דינו בדרך של הכרעה על ידי בעל סמכות. תגובת מערכת המשפט הפלילי למעשה הפלילי, לרבות ענישת מבצע העבירה, לא נועדה לתת מענה לצורכי נפגעי העבירה ולהשיב את השלום לקהילה. במקרים רבים היא אף יוצרת קשיים בשילובו מחדש של מבצע העבירה בקהילה לאחר שריצה את עונשו, בשל תיוגו כ"עבריין". בשונה מההליך הפלילי הפורמלי, תהליך הצדק המאחה נועד לאפשר לנפגע העבירה, למבצע העבירה ולנציגי הקהילה לקיים תקשורת פתוחה המונחית ע"י גורם מקצועי ניטרלי והמאפשרת ביטויים רגשיים. בכוחו של תהליך כזה לאפשר ניתוב הדינמיקה הבין-אישית לשיח בונה המעצים את המשתתפים בו, ובכך הוא מציע לתת מענה לחלק מצורכיהם. במסגרת התהליך יגיעו הצדדים בעצמם להסכם שנועד לאיחוי הפגיעות. הסכם הנוצר כתוצאה מדיאלוג חופשי ביו הצדדים הוא בעל סיכוי גבוה יותר להיות מקוים מאשר סנקציות הנאכפות על-ידי בעל סמכות. גישת הצדק המאחה אינה מתיימרת להיות שיטה חלופית אולטימטיבית לשיטת המשפט הפלילי. אולם הנסיון שהצטבר במקומות שונים בעולם, שהופעלו בהם עקרונות של הגישה באמצעות פרקטיקות שונות, מלמד כי במקרים רבים היא מציעה דרכי התמודדות ופתרון יעילים יותר לצדדים המושפעים מן המעשה הפלילי. מקרה לצדק מאחה  לפני 11 שנה, האב פנה לעזרתו של בני יעקב כפסיכולוג. הבת סיפרה שנעשה בה מעשה מגונה, פנתה לעובדת סוציאלית, נפתח תיק פלילי. הבת הוצאה מהבית לפנימיה, נערך משפט, נגזר על האב 15 שנות מאסר. הוא לא הודה במעשים. כיום האב מצוי במאסר, לא משתף פעולה עם הממסד – שבת רעב בבית הכלא, לא קיבל חופשה, לא נוכה שליש משום שלא הודה. הבת התחתנה. לבן הצעיר נפתח תיק על הטרדה מינית בילד אחר. הגישור מתוכנן להיערך בין האב לבין שאר בני המשפחה – הבת, האם ושאר הילדים. לאחר שמיעת המקרה נערך דיון בנוגע לשאלה האם המקרה מתאים לגישור: הבעיה העיקרית במקרה זה הינה העובדה כי מבצע העבירה לא הודה בביצוע העבירה. בתיקים מסוג זה אין מקום לגישור. תוכניות הגישור אינן כוללות מנגנון לבירור העובדות השנויות במחלוקת ולשם כך יש צורך בבית המשפט. עם זאת, ציין בני, כי אף שמדובר באדם אנטי ממסדי, אך הוא איננו מופרע ומסוגל להבחין בין טוב ורע. לכן חוסר ההודאה לא תפריע למהלך הגישור, בהנחה שיש שיתוף פעולה. הגישור יועיל לא לשלב ההודאה אלא לשלב איחוי המשפחה. יתרון המקרה הוא מן הבחינה הפרקטית, אנו מתחילים את הגישור מלמטה. במקרים אחרים יש צורך בתקשורת מערכתית, יצירת קשרים עם הממסד. במפגש השני התברר כי הילד נמצא כעת בפנימיה מחוץ לבית, וכי יש אפשרות לשיקום. בשבוע שלאחר מכן אמור להתקיים משפט לילד. מבחינת ההליך הגישורי, ההליך יעיל במיוחד למבצעי עבירה קטינים. מדובר בדר"כ במבצעי עבירות ללא עבר פלילי, או עבר פלילי שאינו מכביד וסיכוי השיקום לגבי קבוצה זו נראים המבטיחים ביותר. כמו כן התברר כי האם אינה מוכנה לשיתוף פעולה. האם בכל זאת ניתן יהיה לקיים הליך גישורי? בפועל, ישנם מקרים אשר בהם יש קורבנות ומבצעי עבירה שלא מעוניינים ליטול חלק בהליך הגישור. לעתים עדיין ניתן יהיה לקיים את הליך הגישור כאשר נציג מטעם הקורבן מסכים לקחת חלק בהליך, במקום נפגע העבירה עצמו. במקרה זה ניתן להפגיש את האנשים שמסביב למקרה, ולא את התוקף והקורבן, שכן איננו יכולים להבטיח שהדבר יצליח. המקרה הינו בעייתי אף מהסיבה שמדובר בעבירת תקיפה מינית. זהו נושא שעדייו לא נערך בו גישור בארץ. על פי גישת הצדק המאחה, תהליכי צדק מאחה יכולים ואמורים להיות זמינים לכל נפגעי העבירה ולכל מבצעי העבירה. עם זאת, בפועל רוב הליכי הגישור מתרחשים ביחס לעבירות רכוש ולעבירות אלימות קלות, מפני שמקרים אלה אינם מעוררים את הקונפליקט והקושי הקיים לגבי שימוש בהליכי גישור בעבירות החמורות יותר. הדבר אף דורש תיאום אדמניסטרטיבי. כמו כן, ישנו קושי מן הבחינה הפרקטית. במסגרת הקליניקה, יש צורך בטיפול קצר מועד, אך במקרה זה עלינו לזהות את הגופים המשמעותיים במשפחה ובקהילה, הדבר דורש זמן. תוכניות גישור העוסקות בעבירות חמורות דורשות משאבים גדולים, זמן הכשרה רב ומורכב יותר, ולא פעם אין מגיעים להסכם איחוי פגיעות. הוצע כי ניתן יהיה לדון במקרה זה כצוות חשיבה, עם קצין הבמחן, עובדת סוציאלית, פסיכולוגית, יש מוכנות לשיתוף פעולה מצד הפסיכיאטרית של ביה"ח אסף הרופא. בסופו של דבר, לאור הבעיות של חוסר ההודאה, חוסר שיתוף הפעולה, הדרישה לפעולה ארוכת טווח וכמו כן, הנושא הטעון אשר לא ייושם בו תהליך גישורי עוד בארץ, הוחלט בסופו של דבר כי אין מקרה זה מתאים להליך הגישורי. מקרה צדק מאחה בתא המשפחתי  גישור במרכז קשר משפחתי. זהו מקום מפגש של הורים וילדים, הנעשה בפיקוח, ובעקבות צו מביהמ"ש. האוכלוסיה אשר מגיעה לכאן, הגעתם כפויה ע"י ביהמ"ש. המרכז הינו מקום נייטרלי, אשר אינו נוטל צד בסכסוך. תפקידו ליצור ולשמר את הקשר בין הילד לבין ההורה הלא משמורן במצב של משבר במשפחה. זוהי תחנת מעבר עד אשר יסתיימו הדיונים בביהמ"ש. האם מתאים לערוך גישור במקום זה? הרעיון הוא ליצור ניסוי לעריכת גישור שכן מקום זה אינו עורך גישורים. זהו פרויקט נסיוני להכנסת גישור למרכז הקשר. יש הטוענים כי לא דרוש גישור במרכז, משום שרוצים להוציא את הסכסוך ואת גורמי הקונפליקט אל מחוץ למרכז. אך דווקא כאן יש הזדמנות של מפגש "בצל בחוק", כלומר הגשור נשאר וולנטרי, אך נערך במסרת כללים מאד ברורים. ניתן לערוך גישור בין ההורים עצמם, או בין ההורים והילדים. עם זאת, באם יוחלט על עריכת גישור, יש מספר נקודות על פיהן כדאי לנהוג: הגישור ייערך בין גבר ואישה – זוג הורים. המפגשים ייערכו תחילה בנפרד, כדי להגיע מוכנים יותר למפגש המשותף. תפקיד המגשר יהיה אקטיבי. יתכן ויהיה מקום לצרף צדדים נוספים לגישור, מלבד ההורים, כגון סבים וסבתות וכו'. יש לדון תחילה אילו מסרים אנו נרצה להעביר להם, מה יהיו קווי הפעולה. בחירת מקרה ספציפי: יש לבחור מקרה קל שניתן יהיה לדון בו. הרעיון אינו לפתוח את הסכסוך אלא לקחת מקרה מסוים שבו יש בעיית תקשורת כאשר מטרתינו הינה צדק מאחה. התערבות מסוג גישור בשלב זה יוביל לתוצאות טובות יותר, ויתכן ויקצר את זמן השהות שלהם במקום. המקרה: מדובר בבני זוג אשר לא מדברים ביניהם כלל. ישנו נתק טוטלי כבר מספר שנים. להם שתי בנות, בנות 15 ו-10. האב לא ראה את בנותיו 3.5 שנים. הם השתתפו בסדנא בת 4 מפגשים אשר בסיומם לאם היתה תחושה כי הוא לא השתנה. היא אף חרדה לגבי הקשר של האב עם הבנות. הבת הצעירה, בעקבות הסדנא הביעה רצון והסכמה לפגוש את האב. האם הסכימה להיערכות מפגשים במרכז הקשר. יש ליווי צמוד בכל מפגש עם האב. ישנה התקדמות, אם כי ישנו קושי עם הבת הבכורה. יש חשיבות לקיום המפגשים משום שללא הקשר בין ההורים לא יהיה קשר בין הבנות. בתקופת הנישואים, היה קשר חזק בין האב והבנות, האם היתה מחוץ לתיפקוד. כעת רק האם מתפקדת. ישנם מאבקי כח בענין זה, חשש של שני הצדדים מפני השתלטות של הצד השני. המטרה היא שההורים יתחילו לתקשר בינהם. מבחינת אפקטיביות הגישור: לאם ישנו קושי ביכולת ההפנמה, אשר יקשה על הגישור. האב מצידו, אינו מוותר על ה"אמת" שלו. הבת הבכורה מאד בעייתית, לא הגיעה למפגש האחרון. במידה ותסרב לקשר עם האב, הוא מוכן לא לכפות זאת עליה. 

תיאור מעשי של גישור בתא המשפחתי 

 נושא הגישור היה ניסיון של המגשרים להביא למצב שבו יוכלו שני ההורים לתקשר ביניהם בנושאים, שקשורים שתי בנותיהם בנות ה – 14 וה – 10. פגישה קודמת בין ההורים, שנערכה במסגרת שאיננה מסגרת של גישור התפוצצה, לאחר ששני בני הזוג הגיעו לטונים גבוהים. רקע כללי: בני הזוג עלו לארץ מטשקנט. הם התחתנו לאחר היכרות קצרה בת שלושה שבועות. האישה הייתה בת 19 ובעלה גדול ממנה בכ – 10 שנים. במהלך הנישואין הביאו שתי בנות. הבת הגדולה נאנסה בילדותה. חיי הנישואין ידעו עליות ומורדות, עד שלפני כ – 4 שנים בני הזוג התגרשו. הילדות נותרו בחזקתה של האם. האם ספרה בשיחה מקדימה, כי בעלה לשעבר היה מכה אותה ואילו הבעל הכחיש זאת. למיטב הבנתי לא הוגשה כל תלונה במשטרה מצידה של האישה. המפגשים של האב ובנותיו מתבצעים במסגרת בית לנ"י. זהו מקום מפגש אליו מגיעות הבנות שם הם פוגשות את אביהן תחת השגחה של איש ביטחון. ברור שאין זהו מקום מפגש נורמלי בין אב לבנותיו, שכן אין לבני המשפחה פרטיות. יש לציין, כי זמן רב האב לא שילם את המזונות לבנותיו, וכי כל פרנסת הילדות מוטלת על האם. השיחה האישית עם האם: האם עשתה רושם של אדם מאוד מופנם ומסוגר. במהלך השיחה עלו מספר דברים: היא מכירה בחשיבות הקשר של בנותיה עם אביהן, והייתה רוצה שתהיה לה היכולת לתקשר עם אבי בנותיה, בנושאים שנוגעים לבנות. היא מציינת, שלאחר כל פגישה של הבנות עם אביהן הן חוזרות עצבניות ו"יורדות מן הפסים" לדבריה. הן מתחצפות, ומשליכות חפצים דבר שלא אופייני להן. אצל הבת הבכורה היא מזהה גם ירידה בהישגים בלימודים. האם מנסה נואשות לברר מה קורה באותן פגישות בין הבנות לאביהן, אך הבנות מסרבות לשתף פעולה.  האם חושבת, שבמהלך הפגישות האב מדבר עם בנותיו על העבר, דבר שגורם להן להיות עצבניות. המגשרים ניסו להביא אותה למסקנה, שהבנות מתקשות לספר לה על הפגישות, כי אותן בנות כנראה מרגישות, שאם הן תספרנה שהיה להן טוב אזי הן כביכול נוקטות עמדה נגדה, ואת זה הן לא רוצות לעשות. האם הביעה חשש, שבפגישה משותפת עם הבעל והבנות היא לדבריה "תיזרק לפינה". היא מציינת שלכל אורך שנות נישואיהם היא הרגישה בפינה, ואילו היום היא סוף סוף לא מרגישה כך. האם ציינה כי בקיץ ימלאו לבת הגדולה 15. היא מתכננת לקחת את ביתה לרגל האירוע לטיול בארה"ב. האם ספרה, כי בעבר כאשר רצתה לקחת את ביתה לחו"ל האב לא הסכים להתיר את יציאת ביתו יחד עם אימה, אלא רק לאחר שפנתה לביהמ"ש. המגשרים זיהו את הפוטנציאל הטמון בנקודה זו לשמש ראש גשר ליחסי אמון בין האם לאב, במידה והאב ייעתר לבקשת האם. (האם הביעה חוסר אמון מוחלט באב שהוא יתיר את יציאת בתו ללא פנייה לערכאות). כמו כן יש לשמור את התוכנית בסוד עד לנסיעה, דבר שיחייב את אמון הצדדים זה בזה. זאת ועוד, אם יספרו ההורים לבתם על ההפתעה יחדיו יש כאן פוטנציאל, שהבנות תראינה שוב לנגד עיניהן שיתוף פעולה בין הוריהם. לסיום נשאלה האם כיצד תפרש תגובה של האב, שתעתר לבקשתה. האם אמרה שקשה לה להאמין, אהאב ייעתר לבקשתה, אולם אם בסופו של דבר יסכים תראה בכך התקדמות חיובית. הפגישה האישית עם האב: האב עשה רושם של אדם מאוד פתוח. הוא הקרין חמימות כלפי המגשרים. עושה רושם שהאב מאוד רגיש לכך, שבנותיו יכבדו אותו וידברו אליו בצורה נאותה. בשיחה עמו עלו מספר נקודות: במהלך חיי הנישואין של השניים עיקר הטיפול בבנות לדבריו נפל על כתפיו, והבנות הרגישו בחסרונה של האם. האם השקיעה הרבה מאוד בקריירה, ולא פינתה זמן לטפל בבנות. האב האשים את האם, כי במהלך חיי הנישואין הביא לתשומת ליבה את העובדה, שהבנות כלל אינן מרגישות אותה, אך ללא הועיל. לטענתו האם תכשיל כל ניסיון להגיע להסכמות, כי הדבר יכריח אותה להודות, שלאורך שנים רבות לא נהגה כלפי בנותיה כאם אכפתית. האב טען, כי במשך 4 שנים מאז שנפרדו בני הזוג, לא התאפשר לו לפגוש את בנותיו, מפני שהאם הערימה קשיים, דבר שגרם לריחוק שלו מבנותיו. רק בשנה האחרונה הוא פוגש אותן במסגרת בית לנ"י ומנסה לגשר על הפערים שנפערו. לעניין הפגישות עם הבנות ציין האב, כי הוא פוגש את בנותיו בנפרד, היות והבת הבכורה, אשר נוטרת לו טינה מסיטה את הקטנה נגדו. הוא מספר, כי יש לו יחסים טובים עם בתו הקטנה, אך תמיד כאשר הוא מציע לבתו לצאת ולטייל בחוץ היא מסרבת. לטענתו "יש לה את הגבולות שלה, גבולות אשר מוכתבים ע"י האם". עם הבת הגדולה יש את הבעיה החמורה יותר: כל אימת שהם נפגשים היא מאשימה אותו, כי בעבר הוא היכה אותה היא מתחצפת אליו. האב עמד בכל תוקף, על כך שהוא לא היכה אותה והוא אף מוכיח אותה על כך. הוא ציין, כי במיוחד הוא מוטרד, שבתו לומדת, שהיא יכולה להתחצף כך לגבר, והוא מנסה לחשוב איך זה ישפיע עליה בעתיד, כשתהיה נשואה. בשלב זה השתמשו המגשרים בטכניקה של סימולציה. המגשרת פנתה לאב בשמה של בתו. היא השתמשה במילים קשות כגון "אבא אתה הכית אותי, השפלת אותי". בזמן הסימולציה האב השפיל את מבטו ושפת הגוף שלו הפכה מופנמת וסגורה. מסר שניסו המגשרים להעביר לאב זה, שעליו להיות חכם ולא צודק. לבת יש את ההרגשה הסובייקטיבית שלה, ודבר לא יניע אותה לחשוב אחרת. האב צריך להביע צער לא על העובדה שהיכה אותה, אלא על כך שהבת מרגישה כעת צער. עליו לגלות אמפתיה לרגשותיה ובכך להתחבר אליה, שכן דרך ההתנצחות, שבה הלך עד היום, לא הובילה אותו לשום מקום. האב הסכים לנסות זאת בפגישתו הבאה עם בתו. המגשרים ניסו לבדוק בעקיפין מה תהיה נכונותו של האב לשתף פעולה במתן היתר לבתו הגדולה לצאת את הארץ יחד עם אימה לטיול בארה"ב. אני ציפיתי שהם פשוט ישאלו אותו ישירות, אך הם עשו זאת באופן עקיף. הם שאלו אותו כמה כסף הוציא עד היום במאבקיו עם גרושתו, והוא השיב שהוציא בערך 100,000 ש"ח. הם הביאו אותו להסכים, שעדיף לעיתים לשתף פעולה בעניינים אשר נוגעים לטובת הבנות, ולתת את הכסף להן, במקום לפרנס את ילדיו של עורך הדין. לא נאמרה שום מילה לגבי הנסיעה לחו"ל, המגשרים רק הכינו את הקרקע לפגישה המשותפת בין ההורים אז יועלה עניין הנסיעה, ויצופה ממנו לשתף פעולה ברוח הדברים שסוכמו. לקראת הפגישה המשותפת הדגישו המגשרים בפני האב, כי חוקי המשחק הם, שלא מזכירים שום דבר שאירע בעבר. המטרה הייתה למנוע מצב של התחקות אחר מי צודק, ולמנוע מצב שבו המגשרים יצטרכו לשמש כשופטים או בוררים. השיחה המשותפת בנוכחות שני הצדדים: המגשרים קבעו לעצמם יעד – לא להגיע למצב, שהפגישה תתפוצץ. בתחילת הפגישה שוב הודגש, כי אין להזכיר אירועים שקרו בעבר. לכל אורך הפגישה האם ישבה מכונסת בעצמה  שלובת ידיים, ודברה בקול שקט מאוד. לעומתה האב היה משוחרר. המגשרים העלו את נושא הטיול לחו"ל, ושאלו את האב האם לאור שיחתם האחרונה יואיל להסיר את צו איסור היציאה לבתו. האב הסכים לכך מייד. האב הוסיף, כי היה שמח אם גם בתו הקטנה תוכל להצטרף לטיול, וכי לצורך כך הוא מוכן לשלם את כל הוצאות נסיעתה. בהמשך הוחלט, כי האופן שבו יספרו על הטיול לבנות יסוכם בעתיד. בהמשך נידון אופי פגישותיה של הבת הבכורה עם אביה. האם הדגישה שוב את רצונה לדעת מה קורה בפגישות אלו, שבעקבותיהן בתה חוזרת חסרת מנוחה. המגשרים ניסו להציג בפניה את הקושי בו נתקלת בתה כאשר אמה מפנה אליה שאלה כזו. הבת נמצאת בקונפליקט נאמנות, וזאת ניסו המגשרים להמחיש לאם באמצעות סימולציה. בסיומה של הפגישה סוכם, כי בטרם תפגש כל המשפחה (הורים וילדות) עם המגשרים, יפגשו המגשרים עם הבנות לבדן. האם אמרה, כי היא מקווה שבנותיה יסכימו לפגישה זו. לסיכום: נראה שנעשתה פריצת דרך והונחו היסודות ליצירת איזשהו אמון בסיסי בין הצדדים. השאלה שנותרה פתוחה היא, האם הבנות אכן תסכמנה להגיע לפגישה, או שאולי האם עשויה להכשיל פגישה זו, כי כמו שאמר האב היא חוששת, שהבנות יספרו על אותה תקופה, שהן הוזנחו על ידה.   בתום הפגישה בשיחה בין המגשרים הם גילו דיעות שונות היחס לסוגייה האם להכריח את הבנות להגיע לפגישה או להותיר זאת להחלטתן. הדיעה שתמכה בהבאתן בהסכמה בלבד אמרה, שרק כך הבנות ירגישו מספיק פתוחות בשיחה. הדיעה ההפוכה דגלה בשיטה של קודם כל להביא את הבנות לכך שיוכלו לדבר עימן, ומשם יוכלו כבר המגשרים לתמרן אותן, לכך שירגישו חופשיות. דיעה זו רואה את הסיכון, לכך שהבנות יסרבו או שהאם פשוט תתמרן את האירועים, כך שהבנות יסרבו. 

יישום צדק מאחה במסגרת המשפחתית.             

 המקרה: לפני 11 שנה, האב פנה לעזרתו כפסיכולוג. הבת סיפרה שנעשה בה מעשה מגונה, פנתה לעובדת סוציאלית, נפתח תיק פלילי. הבת הוצאה מהבית לפנימיה, נערך משפט, נגזר עליו 15 שנות מאסר. הוא לא הודה במעשים. כיום במאסר, לא משתף פעולה עם הממסד – שבת רעב בבית הכלא, לא קיבל חופשה, לא נוכה שליש משום שלא הודה. הבת התחתנה. לבן הצעיר נפתח תיק על הטרדה מינית בילד אחר. הבעיה היא משפחתית. מצב בני המשפחה: הבת התחתנה, בן אחד אחרי צבא, הבן הקטן- נפתח נגדו תיק, האם – קשר דועך עם האב, מבקשת גט. יש לבחון האם מקרה זה מתאים לגישור. לקרוא את התיק, וכו'. ההנחה היא התמקדות על הקורבנות, ראשוניים ומשניים. הקושי במקרה זה היא ניהול ההליך ללא הודאה. יתכן כי כדאי לבחון מקרים נוספים. היתרון במקרה זה הוא כי מתחילים מלמטה. במקרים אחרים יש צורך בתקשורת מערכתית, יצירת קשרים עם הממסד. דווקא ייחודיות המקרה תהווה יתרון. זהו אדם אנטי ממסדי, איננו מופרע (מבחין בין טוב ורע). לכן חוסר ההודאה לא תפריע למהלך הגישור, בהנחה שיש שיתוף פעולה. הגישור יועיל לא לשלב ההודאה אלא לשלב איחוי המשפחה. המקרה בעייתי, חוסר ידע של הסטודנטים בנושא. התפתחויות מהפגישה הקודמת: הילד נמצא כעת בפנימיה מחוץ לבית, יש אפשרות לשיקום. האם אינה מוכנה לשיתוף פעולה. יש מוכנות לשיתוף פעולה מצד הפסיכיאטרית של ביה"ח אסף הרופא. בשבוע הבא יתקיים משפט לילד. לא ידוע האם הנפגע יובא לעדות.   כדאי להיפגש עם ראש שירותי המבחן, וליצור תוכנית פעולה. הנושא בכללותו הינו בעייתי שכן מדובר בעבירת תקיפה מינית, נושא חדש, דורש תיאום אדמניסטרטיבי. כמו כן, במסגרת הקליניקה, יש צורך בטיפול קצר מועד. יש לקבוע את המודל על פיו נעבוד. ע"פ מודל קד"ם עלינו לזהות את הגופים המשמעותיים במשפחה ובקהילה, הדבר דורש זמן. ניתן להפגיש את האנשים שמסביב למקרה, ולא את התוקף והקורבן, שכן איננו יכולים להבטיח שהדבר יצליח. נדון כצוות חשיבה, עם קצין הבמחן, עובדת סוציאלית, פסיכולוגית. מבט כללי על המשפחה. לאחר מפגש עם אנשי המקצוע נחליט על המשך הדרך. נקבל החלטה עקרונית, לפיה, אם העובדת הסוציאלית תתמוך ברעיון – אנו נקיים את המפגש. אופציה נוספת לגישור: גישור במרכז קשר משפחתי. זהו מקום מפגש של הורים וילדים, הנעשה בפיקוח, ובעקבות צו מביהמ"ש. הרעיון הוא ליצור ניסוי לעריכת גישור שכן מקום זה אינו עורך גישורים. ישנה הסכמה עקרונית של פקידת הסעד לכך. ניתן לערוך גישור בין ההורים עצמם, או בין ההורים והילדים. יש לקיים מפגש מקדים לפני המפגש המשותף, בו יהיו נוכחים אנשי המקצוע, הסטודנטים. יש להדגיש שהמפגש עם אנשי המקצוע לא יהיה מחייב. זהו פרויקט נסיוני להכנסת גישור למרכז הקשר. יש הטוענים כי לא דרוש גישור במרכז, משום שרוצים להוציא את הסכסוך ואת גורמי הקונפליקט אל מחוץ למרכז. אך דווקא כאן יש הזדמנות של מפגש "בצל בחוק", כלומר הגשור נשאר וולנטרי, אך נערך במסרת כללים מאד ברורים. האוכלוסיה אשר מגיעה לכאן, הגעתם כפויה ע"י ביהמ"ש. המרכז הינו מקום נייטרלי, אשר אינו נוטל צד בסכסוך. תפקידו ליצור ולשמר את הקשר בין הילד לבין ההורה הלא משמורן במצב של משבר במשפחה. זוהי תחנת מעבר עד אשר יסתיימו הדיונים בביהמ"ש. מגיעות הנה כ-15 משפחות. יש מספר נקודות על פיהן כדאי לנהוג: הגישור ייערך בין גבר ואישה – זוג הורים. המפגשים ייערכו תחילה בנפרד, כדי להגיע מוכנים יותר למפגש המשותף. תפקיד המגשר יהיה אקטיבי. יתכן ויהיה מקום לצרף צדדים נוספים לגישור, מלבד ההורים, כגון סבים וסבתות וכו'. יש לדון תחילה אילו מסרים אנו נרצה להעביר להם, מה יהיו קווי הפעולה. אריאלה: יתכן ועדיף יהיה לעשות זאת בתחנות למשפחה, ולא במרכז הקשר. החסרון בתחנות הוא ששם נכתב דו"ח לביהמ"ש ואילו חלק מענין הגישור הוא שזה נשאר חסוי. יש לבחור מקרה קל שניתן יהיה לדון בו. הרעיון אינו לפתוח את הסכסוך אלא לקחת מקרה מסוים שבו יש בעיית תקשורת כאשר מטרתינו הינה צדק מאחה. התערבות מסוג גישור בשלב זה יוביל לתוצאות טובות יותר, ויתכן ויקצר את זמן השהות שלהם במקום. ליאורה: האופציה לגישור: מדובר בבני זוג אשר לא מדברים ביניהם כלל. ישנו נתק טוטלי כבר מספר שנים. להם שתי בנות, בנות 15 ו-10. האב לא ראה את בנותיו 3.5 שנים. הם השתתפו בסדנא בת 4 מפגשים אשר בסיומם לאם היתה תחושה כי הוא לא השתנה. היא אף חרדה לגבי הקשר של האב עם הבנות. הבת הצעירה, בעקבות הסדנא הביעה רצון והסכמה לפגוש את האב. האם הסכימה להיערכות מפגשים במרכז הקשר. יש ליווי צמוד בכל מפגש עם האב. ישנה התקדמות, אם כי ישנו קושי עם הבת הבכורה. יש חשיבות לקיום המפגשים משום שללא הקשר בין ההורים לא יהיה קשר בין הבנות. בתקופת הנישואים, היה קשר חזק בין באב והבנות, האם היתה מחוץ לתיפקוד. כעת רק האם מתפקדת. ישנם מאבקי כח בענין זה, חשש של שני הצדדים מפני השתלטות של הצד השני. המטרה היא שההורים יתחילו לתקשר בינהם. מבחינת אפקטיביות הגישור: לאם ישנו קושי ביכולת ההפנמה, אשר יקשה על הגישור. האב מצידו, אינו מוותר על ה"אמת" שלו. הבת הבכורה מאד בעייתית, לא הגיעה למפגש האחרון. במידה ותסרב לקשר עם האב, הוא מוכן לא לכפות זאת עליה. הוחלט: לבקש את אישורם לקיום הגישור. ראוי להיפגש תחילה עם כל צד בנפרד. מקרה נוסף  מסופר על זוג גרוש שעלה מטשקנט , ויש להם 2 בנות. מטרת הגישור הינה לכונן יחסים בריאים בין האב לבנותיו בעת מפגשיהם בבית לנ"י , וכן בין האב לאם בכל הנוגע לקשר של האב עם הבנות. כאשר עד כה הקשר התנהל דרך עו"ד של בני הזוג לכל עניין שנוגע לטיפול בבנות ( לדוגמא: האב הטיל צו עיכוב יציאה מהארץ על הבנות). האם טוענת שהבנות מתנהגות בצורה שונה ומדאיגה , כאשר הן שבות ממפגשיהן עם האבא . הן שותקות , כועסות, הבת הקטנה זורקת חפצים ואף אחת לא משתפת את האם בתוכן המפגשים בנוסף, הבנות ככל הנראה מפחדות מהאב ולא מוכנות לצאת עמו מחוץ לתחומי החדר בבית לנ"י. הבת הבכורה טוענת כי אביה הכה אותה ושיקר לה ואינה מוכנה לפתח שיחה עם האב בטרם יודה בכך. היא טוענת כלפיו דברים קשים וגם כנגד משפחתו. האב , מנגד לא מוכן לקבל זאת , מדובר בגבר גאה שבא מתרבות בה יש לגבר מעמד של כבוד , האב לא מוכן לקבל ביקורת ויחס מזלזל מצד בתו וכאשר הבת מקללת אותו ואת משפחתו מתחיל להיווצר ביניהם ויכוח והמפגש מסתיים ברע. האב לא מוכן להודות בשום דבר , טוען שהאם מסיתה את הבנות נגדו וכי כבר 4 שנים הוא נאבק במשפטים על-מנת להיפגש עם בנותיו . האב עוד מוסיף ,כי האם פיתחה לעצמה קריירה על חשבון הבנות , וכי אינה דואגת להן כראוי כיוון שאינה מספיק בבית , חלק מטענותיו היו כלפי דברים שהיו בעבר , בעת נישואיהם בה טען האב כי האם לא מבשלת , מנקה ואפילו לא מוכנה להכין כוס תה לבתה. בגישור הנ"ל , בו צפיתי ישבו עם כל בן- זוג בנפרד על-מנת להגיע להבנות ולנסות להוביל למפגש גישור משותף בין האם לאב (אשר כלל לא נפגשים!) וזאת במטרה שהבנות יראו כי האב והאם יכולים להיפגש ולנהל דו-שיח תרבותי , ומכאן יוכלו גם הבנות לקחת דוגמא ויהא בכך צעד בונה אמון כלפי האב . 

המפגש עם האם והמגשרים: מבחינת המגשרים , בתחילה הם מזכירים את נושא החיסיון בהליך ,ומבקשים את אישור האם לצרף את הסטודנטים למפגש . בשיחה האם אומרות כי כל פעם לאחר מפגש הבנות עם האב הן חוזרות עם מצב רוח שונה והתנהגות שמחמירה בכל פעם . זה מתבטא ביחס כלפי האם - למשל הבת הקטנה במפגש האחרון  לאחר שובה זרקה חפצים על האם. האם מודאגת , בנוסף- היא לא מבינה על מה יכול האב לדבר במשך שעה עם בנותיו , הרי סביר להניח שהם יתחילו לדבר על העבר ומכאן גם עליה . המגשרים , מנסים לחתור במפגש לכך שמפגש משותף בין ההורים יצור ביטחון אצל הבנות לגבי מפגשיהן עם האב. כמו-כן, המגשרים מובילים את השיחה לכך שיש לסגור את העבר ולא לדבר עליו בכל הקשור כעת לטובת הבנות . אין ניסיון כאן לפתור את הסכסוך בין האם לאב אלא לדאוג רק לבנות וליצור קשר יותר יציב עם אביהן. המגשרים מזכירים לאם כי היא אדם חופשי ועצמאי , לאם כנראה יש חשש שמה "יכניסו אותה לפינה" זו התחושה שהיא מתארת שחשה בנישואיה. לסיכום המפגש- יש רצון מצד האם להיפגש עם האב במשותף, והביא לשינוי המצב הנוכחי ולהביא לכך שבמפגשי האב עם הבנות , לבנות יהא: 1. רצון- ללכת למפגשים 2. טוב- שיהיה להם טוב במפגשים 3. ביטחון - שיהיה במפגשים ואי חשש מהאב. (יש להוסיף כי האם דאגה לבנותיה לשיחות עם פסיכולוגים ועו"ס) המפגש עם האב והמגשרים: האב מספר את העבר , כי לאחר נישואיו רצה לשנות את אשתו , וכי היא התפתחה בזכותו והשקיעה בקריירה , לא עשתה עבודות -בית בעוד שהאב היה בבית עם הבנות. בנוסף, הוא טוען שיום אחד כאשר הוא לא היה בבית (דבר די נדיר, לטענתו) האם כנראה הכתה את הבת הבכורה , הבת ברחה מהבית ואיתרע מזלה ונאנסה. לאב יש רגשות -אשם. האב מתוסכל , בתו הבכורה מאשימה אותו כי הכה אותה ושיקר לה , אין לו מענה לבתו , הבת לא מאמינה לו. הוא טוען שעל-מנת להגן על עצמו הוא צריך להאשים את אשתו לשעבר , והוא נסער במפגשים עם בתו הבכורה , כיון שהיא מתחקרת אותו מקללת אותו ואת משפחתו. במהלך הגישור נערכה סימולציה בין אורה לאב , אשר בה אורה כמגשרת דימתה עצמה לבת הבכורה וסיפרה לאב מה היא מרגישה , עד כמה היא מושפלת , דחויה ומרגישה מרומית ע"י אביה הסימולציה יוצרת אצל האב רגשות קשים הוא מספר שפעם היה נותן לבתו מכות ביד , אבל לטענתו זה לא מכות. ובנוסף, כבוד של גבר חשוב בעיניו וכיצד ייתכן שבתו המקללת אותו , תוכל אח"כ להיות בקשר עם גבר? בסוף המפגש האב מבין כי המענה לשאלות בתו הוא לומר לה כי יש לכל אחד אמת משלו. והוא מסכים להיפגש עם האם במשותף. בשני המפגשים : מבחינת האב יש דרישה לעובדות - לקיום העובדות של כל מה שקרה.  מבחינת האם יש דרישה למעשים - של האב והבנות , מעשים שיגרמו לאם להבין כי טוב לבנותיה במפגשים. מפגש משותף בין האם לאב . בתחילת המפגש יש בקשת רשות מהזוג לתעד בוידיאו את המפגש ע"י הסטודנטים, לצורכי לימוד האב מסכים , האם מהססת ולבסוף מסכימה . 2 ההורים יושבים בחדר , מרוחקים אחד מהשניה . המגשרים מגדירים את מטרת המפגש: לא דנים בעבר , ומי צודק?  אלא , רק בעתיד וכל צד מדבר רק על עצמו בהקשר לבנות . תחילה, האב יוצא מהחדר - המגשרים מדברים עם האם : מה חדש במשפחה? האם מספרת שהיה מפגש עם העו"ס , הבנות והאב והיה מפגש לא טוב . הבת הבכורה הסתגרה ובכתה לאחר המפגש , והבת הקטנה נהייתה עצבנית , זרקה את חפציה על האם . האם חשה חוסר שליטה על מה שקורה , היא רוצה לדעת במפגש היום , מה קורה בין הבנות לאב במפגשים. במהלך הגישור , אורה עורכת סימולציה לאם  ומדמה עצמה לאב שניצב מולה ומטיחה באם דברים קשים : מה קורה אתה ועם הבנות? אולי האם לא מקדישה די זמן לבנות ? עובדת יותר מדי? המגשרים מדגישים - מטרת המפגש המשותף היא לזרוע זרעים חדשים לדפוסי התנהגות חדשים או כפי שאורה ממשילה , הפגש נועד לבניית בית ויש להתחיל ביסודות. אח"כ האם יוצאת מהחדר והמגשרים מדברים עם האב: האב מספר שפעל בעצת המגשרים , והיה לו מפגש טוב עם הבת הבכורה . אך, במפגש האחרון היה מפגש כלל לא טוב, כיון שהבת הבכורה טענה שהיא לא תמשיך להיפגש עם אביה אם הוא לא יודה כי הרביץ ושיקר לה. בנוסף, היא התחילה לדבר רעות עליו ועל משפחתו וקיללה אותם , דברים אלו גרמו לו להתרתח ולהרים את קולו , הוא לא מבין איך ילדה קטנה מעיזה לדבר בצורה כזאת ומכאן שפגישתם הסתיימה רע. האב אומר כי בנותיו לא מוכנות לקבל דבר ממנו, מתנות וכיו"ב .. הן מפחדות ממנו. לטענתו האם שולטת עליהן והן מפחדות ממנה ולכן לא לוקחות דבר ממנו. 

המפגש המשותף: באופן כללי המפגש התנהל טוב מאוד לא היו הרמות קול וכדומה. המגשרים תיארו את המפגש כ"נסיעה בכביש" אשר אסור לסטות ממנו (דהיינו: לדבר על העבר) בני פותח את המפגש - שכעת הם פותחים דף חדש כל אחד יישאר עם המטען האישי שלו והמטרה בפגישה כעת , היא לדאוג לבנות וכל מה שקשור אליהן. אורה - מפנה לכך שידונו במעשה פרקטי והוא מסיבת הפתעה  לגיל ה- 15 של הבת הגדולה , האם רוצה לטוס אתה לחו"ל אך , יש צו עיכוב יציאה שהטיל האב. האב במפגש הולך לקראת האם - מוכן להסיר את הצווים שעל הבנות , רוצה לתת לבתו מתנה ואף מוכן לממן את נסיעתה של הבת הקטנה עם האם והבת הבכורה. בעיניי האם לעצם ההסכמה הזו יש חשיבות רבה , היא לא האמינה שהאב יסכים בקלות וחשבה ששוב תאלץ לפנות לעו"ד כפי שהיה בפעם האחרונה שהן טסו. היא מסכימה לבקש מבתה כי תקבל מידי אביה את מתנתו , אך ההחלטה של הבת. המסר: שני ההורים מממנים את מתנת יום ההולדת של הבת. לסיכום: נוצרה הסכמה במפגש , לקראת הצעד הנ"ל שאמור לכונן יחסי אמון בסיסיים בין ההורים ובכך זה ישפיע גם על הבנות ויצור להם ביטחון ואמון באביהן. כעת, נותר לראות אם האב יממש דבריו. האם מאוד התרגשה במפגש , לקראת סופו אף בכתה והיה לה קשה. בסוף המפגש , המגשרים רוצים כי פגישה הבאה תהיה עם הבנות לבדן , תפקיד האם כעת לשאול אותן ולהכינן למפגש אם יסכימו לכך.